לא לזנב

סאסי לא זוכר הרבה מבית אבא. למען האמת הוא כמעט ולא זוכר שום דבר. לאחר שבהיותו בן שבע הלך אבא לעולמו וחצי שנה לאחר מכן המונח 'בית' התרסק, כשהמשכיר הגיע למסקנה שהכסף חשוב לו יותר מאשר המצפון שלו מצערה של האלמנה שאין לה מאיפה להתחיל ולגרד את החודש. אז הוא הודיע להם שעליהם לעזוב את הבית ומיד, ומשלא עשו כן הוא הזמין את המשטרה, שהזמינה את הרווחה, ששלחה את העוסי"ת האזורית, שלקחה את הילדים למשפחות אומנה.

הוא, סאסי, היה באותן הדקות במגרש הנטוש שאחרי שורת בנייני השיכון שדמו באופן מעורר רחמים לקרונות רכבת נטושות. המגרש היה באותה העת מרכז עולמו. שם הוא בנה את 'המחנה', שם הוא שמר על כל אוצרותיו, שם הוא הוכיח את יכולותיו בקרבות הרחוב האלימים שהוכיחו לכל הילדים מי הכי חזק בשכונה. שם הוא גם היה מתחבא לאחר הקרבות הללו עד שייעצר הדם מן הפצעים, בכדי שאמו לא תקלוט ששוב הוא משחק במשחקים המסוכנים הללו. שם הוא גם היה כשאמו הופיעה בוכייה, נטלה את ידו בכף ידה וצעדה עמו לעבר ביתה של סבתא רחמנינוף, שאמנם לא היה כל קשר משפחתי ביניהם, אך היא מילאה בחום את תפקיד הסבתא של השכונה.

אמו דפקה על הדלת שלש דפיקות. קולה של סבתא נשמע מכיוון המטבח: "פתוח". אמו פתחה ביד רועדת את הדלת כדי חרך מספק ודחקה אותו פנימה, אחר סבה על עקביה ונעלמה. זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה. שנים לאחר מכן הגיעו שמועות שהיא נצפתה משוטטת בקברות צדיקים שבאזור הגליל העליון, אך הוא מעולם לא מצא אותה. באותו היום הוא הפך במוצהר לילד רחוב.

אבל דבר אחד הוא כן זכר מבית אבא. הוא זכר שבכל שנה, משהגיע ליל ראש השנה היה אביו המנוח לובש לבנים ובשיאה של הסעודה היה מניף באוויר דג ענק, מהענקיים ביותר שהיו מגיעים לשוק הדגים של אשקלון בימים של טרום החג, ואז הוא היה מנחית את הדג במרכז השולחן הערות בכל טוב, מכריז בקול רם: "שנהייה לראש ולא לזנב", ו... "טראח"! מניף סכין ענקית וקוצץ את זנבו באחת. אחר היה לופת את הזנב בשתי ידיו, ניגש לחלון הסלון ומשליך אותו ממרומי הקומה השלישית.

ואת המצווה הזאת סאסי משתדל לקיים בהידור. אמנם את המצוות הוא לא מקיים בכללי, קצת קשה לו עם מחויבויות, אבל על החגים הוא לא מוותר, וודאי שלא על ראש השנה. הראש של הדג זה הבייבי שלו. והוא, בשונה מאביו, לא זקוק לשירוך הרגליים בשוק אשקלון בכדי למצוא דג גדול. הוא חתום היום על חלק ניכר מן הדגים שמסתובבים בשוק, וזה עוד בלי למנות את הסחורה היקרה יותר, אותה הוא משווק אך ורק למסעדות המזח היוקרתיות שבמתחם המרינה ולאורך החופים.

שלש סירות דיג שייכות לו, וכבר מתחילת חודש אלול, איך שמתחילים לקום לסליחות, צוות עובדיו כבר פוקחים עיניים גדולות על מנת לזהות מיהו הדג שיזכה למסור את זנבו לקיצוץ על ידי סאסי לבוש הצחורים בליל ראש השנה.

דווקא אלירן, הבחור החדש והשתקן, הוא שמצא את הדג הענק, שלפי טענות זקני דייגי החכה שבקו אשקלון - זיקים, לא נמשה דג בסדר גודל כזה מן המים המלוחים עוד מימי שמשון הגיבור. מאותו הרגע בו עלה הדג המדובר על המזח, הסתובב סאסי בפנים קורנות מאושר. השנה יהיה לו זנב זנב.

"סאסי הצדיק" - קרא לעומתו מר עזרא הקשיש והטיב את שיניו התותבות שגילו נטייה מדאיגה להימלטות החוצה מפיו בכל עת שהיה פותח את פיו בדיבור. "אתה יודע, אני כבר זקן, אין לי עוד כח ברגליים, לא יכול לנסוע בראש השנה לטבריה. סאסי. ריבי מאיר בעל הנס רוצה שייעשו אצלו ראש השנה. הפעם אתה נוסע אליו במקומי". טוב. עזרא אמר, עזרא יודע. כך שבערב ראש השנה מצא סאסי את עצמו ברכב פלוס הנגררת מלאים בכל טוב, עושים את דרכם לכיוון עיר הקודש טבריה.

השמש שקעה, הנרות הודלקו, וסאסי לבוש הלבן פרש מפה צחורה על שורת השולחנות הארוכה שבחצר הציון. הוא שלף מן הנגררת עשרות קופסאות פלסטיק וסידר על שולחן החג ממיטב המטעמים, אפילו מפיות עם ציור של תפוח בדבש הוא לא שכח. ובמרכז, על מגש ענק שהזמין בעצמו לפי מידותיו של הדג הענק, שכב לו, עצום בגודלו, על מצע ירקות, פלפל חריף והרבה כוסברה, הדג, בכבודו ובעצמו.

כמה מחוסרי דיור נתקבצו ובאו להם אל השולחן הערוך, סאסי נטל בידו את המחזור העטוף בקטיפה לבנה והתייצב בראש השולחן. הוא עצם את עיניו, שולחן החג במלוא הדרו בבית הוריו, צץ לפניו. הוא, ילד, קטן, יושב על יד אבא ומביט בעיניים בורקות בדג הגדול. מצפה לרגע בו אבא יניף את הדג באוויר ויקצוץ את זנבו, מחכה להכרזה: "שנהייה לראש ולא לזנב".

הוא פוקח את עיניו, מבטו נודד למרכז השולחן, אל הדג... הוא לא מאמין למראה עיניו. הדג הענק שוכב שם כמו מת, עם הירקות, והפלפל, והכוסברה... נטול זנב. ידיו נקמצות לשתי אגרופים אדירים, וריד אדום משתרג לו במרכז מצחו. סקירה מהירה של ההתרחשויות לאחור, לפני דקה עוד היה לו זנב, עכשיו אין. הזנב עוד איפה שהוא פה באזור, הוא הביט ימינה, הביט שמאלה, סוקר ובודק, חוקר ובוחן.

על יד פתח הציון עמדה אשה, בגדים מלוכלכים לגופה, גווה כפוף וכל כולה אומרת עליבות. ובידיה אחוז, זנב ענק. סאסי רץ לכיוונה ושאגה זועמת נפלטה מפיו. הוא הגיע אל ההומלסית וכמעט עשה בה שפטים כשהיא הרימה אליו את ראשה והסתכלה לו ישר בתוך העיניים.

"שנהייה לראש ולא לזנב" - אמרה לו אמא וחייכה בפה חסר שיניים.