גישמאק
בסיעתא דשמיא
הא,
תחילת זמן חורף.
הבבא קמא עוז והדר המתוקה מחכה לי בתחתית הארון עוד משלהי שיעור א'. שוכבת בשלווה תחת שאר המסכתות הישיבתיות, מחכה לתורה, לזמן שלה, שיבוא.
ובסוף הסיבוב, לאחר מחזור שלם, משנלמדו גיטין וכתובות, בבא בתרא ומכות, זה הגיע. בבא קמא בסיבוב שני.
אני נוטל את הגמרא העבה ופותח אותה. מרפרף בקלילות ומאורר את הדפים. נייר ישן נושר מבין הדפים. אני מרים אותו מהרצפה ומעיין בסקרנות. מבחן בבקיאות, אם שאלתם. אני נזכר באותו המבחן. לאחר שבוע שלם שבו במקום להשתתף בסדרי ב', עמדתי במטבח הישיבה והכנתי ארוחות ערב במקום הטבחית הקבועה שיצאה לחופשת לידה.
והנה מגיע יום חמישי והמבחנים מחולקים. באמת שאני רוצה לכתוב תשובות, אבל טכנית, אין לי איך, לא למדתי את הסוגיות הללו כלל. אך מה אעשה שאני כן רוצה לקבל ציון?! הבנתי שהדרך היחידה שלי לקבל ציון בלי לעבור את המבחן הוא לגרום לר"מ לקורת רוח מרובה, עד שיהיה חייב לתת לי ציון.
וכה כתבתי במבחן חלף התשובות. (הטעויות התחביריות במקור):
לכבוד מורינו הר"מ שליט"א
מכיון שכך ובהתאם לזאת שאני משקיע בימים הללו את כל כוחי ומרצי בשעות סדר ב' בב' דברים. א. בלימוד מסכת מגילה, שהיא מסכת קלה, קליטה, מעניינת, פורה ואגדתית, שהנני לומדה עקב קבלתי על עצמי ביום שמחת תורה דאשתקד ללמוד עשרים וחמשה דפי גמרא. ב' הנני מצוי בשעות אלו בין תנור לכיריים ועסוק אני בבישול ואפייה, קילוף ושטיפה, חיתוך וצלייה, תיבול, טיגון, עיצוב, הכנת והנגשת דברי מאכל וחומרי גלם לעמלי תורה, בחורי חמד, מורמים מעם, בעלי תרייסין, נעימים ונאהבים במידות ומעשים. וגם אם עדיין אינם ראויים לאלו המילים, הפסקאות, הציטוטים והדברות, הרי בטוחים אנו שהם הנם בעלי פוטנציאל ממשי להתגדל ולהשתבח לגדולי הדור ממש. ואם לא גדולים בחכמה, תורה, בינה ודעת, מעשים והנהגות, מופתים וצדקות, שיעורים ודרשות, ספרים ובתי מדרשות. לפחות יודעים, צופים, מעריכים, חושבים, חוששים, בטוחים, מהמרים, שלא יצאו הם צנצנות מרקחת, חסרי מעש, נטולי היגיון, זבל אנושי, חלאות המין האנושי, חצרות אחוריות, פחי אשפתות, ירקות רקובים, חסרי בסיס, פצוצי גרם, נטולי תרבות, טקט, שכל או אינטלגנציה אנושית. וודאי וודאי שבוודאי ובטוח שלא יצאו רשעים גמורים העושים מעשים שפלים, שודדי בנקים, זורקי אבנים, רודפי ילדים, מועכי קשישים, נטולי מעשים טובים, שלולי תוחלת חיים, סוחבי גופות, יורי כדורים, צולפי גומיות, פותחי בקבוקים. ואף ובוודאי שלא יהיו מסדרי מדפים, שורפי מכוניות, עמוסי בטן, חסרי כליות, משפריצי מי גשמים על ידי זריקת אבנים לשלוליות חורף עכורות לכיוונם של עוברים ושבים, ישרים ותמימים, זקנים עם צעירים, נשים וילדים. ואם נכונים הן הדברים ואמיתות כתובות כאן לעייל, הרי שבחורי חמד אלו, בני ישראל, נכדי טובים, בניהם של קדושים, חסידים וישרים, עתירי ממון וריקי כיסים. הרי זקוקים הם לדבר מה על מנת להשביע את רעבונם, להצילם שלא יטביעו יגונם ביין או בכל מיני עשבים שוטים, ואל תקראם שוטים אלא העושים את מסניפיהם לשוטים, ומכיוון שמעט עשב דוחה הרבה מן העצב, שהרי ובידוע שמעט אור דוחה הרבה מן החושך, מה שגורם לכך שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. והנה ובימים האחרונים נולדה במזל טוב בת למשפחת שניידמן הנכבדה, חוטר מגזע בלתי ידוע אשר עוד טרם הולדתה עמדו ועמלו אביה ואמה בתוככי מטבח הישיבה המהביל ומעלה הדים, כאותו בית מרחץ בעיר התורה, הזיעה והחסידות, בעיצומו של יום שישי עמוס במגבות שכוחות שאין מי יבוא וידרשם, והרי הם נזרקים על רצפה רטובה, סופגים את המים הנשפכים, ניתזים, משתפרצים, מגופם, שערותיהם וכפכפייהם של יהודים טובים, עם ישראל הקדושים, הבאים לרחוץ גופם בחמין ובצונן בערב שבת בין השמשות, בין קניית קופסת ארבעס מעוכה במעדנייה שכוחת ק-ל, לבין לקיחת הילד המנומש מן הגן והחזקת הקרמבו המעוך והמזיל ריר דקדושה. קיצור הדברים נלקחה גברת שניידמן לבית היולדות ואין מי אשר יעמוד במטבח הישיבה ויכין אוכל מזין, טרי, טעים ומשביע, לבחורי ישראל. עקב כך ובהתאם לזאת, נקראתי אנוכי הקטנטן, זעיר מכל קטקט, חסר מעש ורווי יצרים, דל מעשים אך עתיר תוכניות, נקראתי אל הדגל על ידי מנהל הישיבה שהועיל בטובו לדחוק את אפו הפחוס במשרדו, בימים טרופים אלו, אשר ראש הישיבה שוהה בארצות העמים בניסיון נואש לכתת מעט רגליים, ולזכות את זבי החוטם אשר נתברכו במעט זהובים, לתורמם לישיבה הקדושה, מה שגרם לכך שנתקיימו דברי המשנה "הרוצה להפסיד כספו, ישכור פועלים ואל יישב עמהם", יישר כוחו של מנהל הישיבה שדאג לקיים את הדברים ככתבם וכלשונם. הכלל. היום בו הופיע הנ"ל בשערי הישיבה, הטיל הוא עלי את תפקיד ההנגשה של הפוטנציאל המזוני מן הכוח אל הפועל. אי לכך ובהתאם לזאת, שהיתי אני את רובן של הדקות היקרות מפז ומפנינים, שעליהן אמר רבי יהודה הלוי: עבדי הזמן, עבדי עבדים המה. ובפרט בדקות הקדושות של זמן סדר ב', שבהן ניתן ללמוד את תורת ה' התמימה, משיבת הנפש, ואנוכי הסכל נאלצתי לשהות בדקות אלו במרכזו של המטבח הדל וחסר האמצעים המתוחזק על ידי הישיבה הקדושה, ועל כן לא יצא ולא נסתייע בידי לעבור על סוגיות הגמרא. והריני מוסר מודעה רבה לאוריתא שאף לא פתחתי השבוע בשעות אחר הצהריים את מסכת בבא קמא (לאפוקי משעות הבוקר, שאז אך 'פתחתי'), ועל כן אין סיפק בידי לכתוב התשובות לשאלות אלו אשר שוכנות בטח מעבר לדף זה העשוי בעיסת עץ טחון, פרור ודבוק, שזכה להנגיש תורה לשוחרי דעת. ועל אף שרצוני עז לענות על שאלות אלו, עדיין אין בידי יכולת והריני מתנצל מראש על אי הנוחות הזמנית שנגרמה לרב שליט"א בעת קריאת מילים ספורות ומדודות אלו, אשר כל מילה ומילה ומילה מתוכן נשקלה, נבררה, נוקתה ונופתה בשלש מאות שישים וחמשה נפות וכברות צפופות זו מזו, כאשר הרחבה ביותר הינה בקוטר אשר אף חיידק פוליטי מצוי הנתון בסערת רגשות עמומה לא יוכל לעבור דרקה אפילו בדוחק גדול.
תודה רבה ומועדים לשמחה.
החותם, מלא ברוח גבית,
החפץ בעילום שמו הגדול,
בלאאמו"ר שליט"א שיבדלחט"א
הכו"ח כטו"ס גח"ט בו"ה
תודה רבה
נ.ק.ו.ד.ה.
תחילת זמן חורף.
הבבא קמא עוז והדר המתוקה מחכה לי בתחתית הארון עוד משלהי שיעור א'. שוכבת בשלווה תחת שאר המסכתות הישיבתיות, מחכה לתורה, לזמן שלה, שיבוא.
ובסוף הסיבוב, לאחר מחזור שלם, משנלמדו גיטין וכתובות, בבא בתרא ומכות, זה הגיע. בבא קמא בסיבוב שני.
אני נוטל את הגמרא העבה ופותח אותה. מרפרף בקלילות ומאורר את הדפים. נייר ישן נושר מבין הדפים. אני מרים אותו מהרצפה ומעיין בסקרנות. מבחן בבקיאות, אם שאלתם. אני נזכר באותו המבחן. לאחר שבוע שלם שבו במקום להשתתף בסדרי ב', עמדתי במטבח הישיבה והכנתי ארוחות ערב במקום הטבחית הקבועה שיצאה לחופשת לידה.
והנה מגיע יום חמישי והמבחנים מחולקים. באמת שאני רוצה לכתוב תשובות, אבל טכנית, אין לי איך, לא למדתי את הסוגיות הללו כלל. אך מה אעשה שאני כן רוצה לקבל ציון?! הבנתי שהדרך היחידה שלי לקבל ציון בלי לעבור את המבחן הוא לגרום לר"מ לקורת רוח מרובה, עד שיהיה חייב לתת לי ציון.
וכה כתבתי במבחן חלף התשובות. (הטעויות התחביריות במקור):
לכבוד מורינו הר"מ שליט"א
מכיון שכך ובהתאם לזאת שאני משקיע בימים הללו את כל כוחי ומרצי בשעות סדר ב' בב' דברים. א. בלימוד מסכת מגילה, שהיא מסכת קלה, קליטה, מעניינת, פורה ואגדתית, שהנני לומדה עקב קבלתי על עצמי ביום שמחת תורה דאשתקד ללמוד עשרים וחמשה דפי גמרא. ב' הנני מצוי בשעות אלו בין תנור לכיריים ועסוק אני בבישול ואפייה, קילוף ושטיפה, חיתוך וצלייה, תיבול, טיגון, עיצוב, הכנת והנגשת דברי מאכל וחומרי גלם לעמלי תורה, בחורי חמד, מורמים מעם, בעלי תרייסין, נעימים ונאהבים במידות ומעשים. וגם אם עדיין אינם ראויים לאלו המילים, הפסקאות, הציטוטים והדברות, הרי בטוחים אנו שהם הנם בעלי פוטנציאל ממשי להתגדל ולהשתבח לגדולי הדור ממש. ואם לא גדולים בחכמה, תורה, בינה ודעת, מעשים והנהגות, מופתים וצדקות, שיעורים ודרשות, ספרים ובתי מדרשות. לפחות יודעים, צופים, מעריכים, חושבים, חוששים, בטוחים, מהמרים, שלא יצאו הם צנצנות מרקחת, חסרי מעש, נטולי היגיון, זבל אנושי, חלאות המין האנושי, חצרות אחוריות, פחי אשפתות, ירקות רקובים, חסרי בסיס, פצוצי גרם, נטולי תרבות, טקט, שכל או אינטלגנציה אנושית. וודאי וודאי שבוודאי ובטוח שלא יצאו רשעים גמורים העושים מעשים שפלים, שודדי בנקים, זורקי אבנים, רודפי ילדים, מועכי קשישים, נטולי מעשים טובים, שלולי תוחלת חיים, סוחבי גופות, יורי כדורים, צולפי גומיות, פותחי בקבוקים. ואף ובוודאי שלא יהיו מסדרי מדפים, שורפי מכוניות, עמוסי בטן, חסרי כליות, משפריצי מי גשמים על ידי זריקת אבנים לשלוליות חורף עכורות לכיוונם של עוברים ושבים, ישרים ותמימים, זקנים עם צעירים, נשים וילדים. ואם נכונים הן הדברים ואמיתות כתובות כאן לעייל, הרי שבחורי חמד אלו, בני ישראל, נכדי טובים, בניהם של קדושים, חסידים וישרים, עתירי ממון וריקי כיסים. הרי זקוקים הם לדבר מה על מנת להשביע את רעבונם, להצילם שלא יטביעו יגונם ביין או בכל מיני עשבים שוטים, ואל תקראם שוטים אלא העושים את מסניפיהם לשוטים, ומכיוון שמעט עשב דוחה הרבה מן העצב, שהרי ובידוע שמעט אור דוחה הרבה מן החושך, מה שגורם לכך שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. והנה ובימים האחרונים נולדה במזל טוב בת למשפחת שניידמן הנכבדה, חוטר מגזע בלתי ידוע אשר עוד טרם הולדתה עמדו ועמלו אביה ואמה בתוככי מטבח הישיבה המהביל ומעלה הדים, כאותו בית מרחץ בעיר התורה, הזיעה והחסידות, בעיצומו של יום שישי עמוס במגבות שכוחות שאין מי יבוא וידרשם, והרי הם נזרקים על רצפה רטובה, סופגים את המים הנשפכים, ניתזים, משתפרצים, מגופם, שערותיהם וכפכפייהם של יהודים טובים, עם ישראל הקדושים, הבאים לרחוץ גופם בחמין ובצונן בערב שבת בין השמשות, בין קניית קופסת ארבעס מעוכה במעדנייה שכוחת ק-ל, לבין לקיחת הילד המנומש מן הגן והחזקת הקרמבו המעוך והמזיל ריר דקדושה. קיצור הדברים נלקחה גברת שניידמן לבית היולדות ואין מי אשר יעמוד במטבח הישיבה ויכין אוכל מזין, טרי, טעים ומשביע, לבחורי ישראל. עקב כך ובהתאם לזאת, נקראתי אנוכי הקטנטן, זעיר מכל קטקט, חסר מעש ורווי יצרים, דל מעשים אך עתיר תוכניות, נקראתי אל הדגל על ידי מנהל הישיבה שהועיל בטובו לדחוק את אפו הפחוס במשרדו, בימים טרופים אלו, אשר ראש הישיבה שוהה בארצות העמים בניסיון נואש לכתת מעט רגליים, ולזכות את זבי החוטם אשר נתברכו במעט זהובים, לתורמם לישיבה הקדושה, מה שגרם לכך שנתקיימו דברי המשנה "הרוצה להפסיד כספו, ישכור פועלים ואל יישב עמהם", יישר כוחו של מנהל הישיבה שדאג לקיים את הדברים ככתבם וכלשונם. הכלל. היום בו הופיע הנ"ל בשערי הישיבה, הטיל הוא עלי את תפקיד ההנגשה של הפוטנציאל המזוני מן הכוח אל הפועל. אי לכך ובהתאם לזאת, שהיתי אני את רובן של הדקות היקרות מפז ומפנינים, שעליהן אמר רבי יהודה הלוי: עבדי הזמן, עבדי עבדים המה. ובפרט בדקות הקדושות של זמן סדר ב', שבהן ניתן ללמוד את תורת ה' התמימה, משיבת הנפש, ואנוכי הסכל נאלצתי לשהות בדקות אלו במרכזו של המטבח הדל וחסר האמצעים המתוחזק על ידי הישיבה הקדושה, ועל כן לא יצא ולא נסתייע בידי לעבור על סוגיות הגמרא. והריני מוסר מודעה רבה לאוריתא שאף לא פתחתי השבוע בשעות אחר הצהריים את מסכת בבא קמא (לאפוקי משעות הבוקר, שאז אך 'פתחתי'), ועל כן אין סיפק בידי לכתוב התשובות לשאלות אלו אשר שוכנות בטח מעבר לדף זה העשוי בעיסת עץ טחון, פרור ודבוק, שזכה להנגיש תורה לשוחרי דעת. ועל אף שרצוני עז לענות על שאלות אלו, עדיין אין בידי יכולת והריני מתנצל מראש על אי הנוחות הזמנית שנגרמה לרב שליט"א בעת קריאת מילים ספורות ומדודות אלו, אשר כל מילה ומילה ומילה מתוכן נשקלה, נבררה, נוקתה ונופתה בשלש מאות שישים וחמשה נפות וכברות צפופות זו מזו, כאשר הרחבה ביותר הינה בקוטר אשר אף חיידק פוליטי מצוי הנתון בסערת רגשות עמומה לא יוכל לעבור דרקה אפילו בדוחק גדול.
תודה רבה ומועדים לשמחה.
החותם, מלא ברוח גבית,
החפץ בעילום שמו הגדול,
בלאאמו"ר שליט"א שיבדלחט"א
הכו"ח כטו"ס גח"ט בו"ה
תודה רבה
נ.ק.ו.ד.ה.
ואווווווווו
השבמחקמה זה...???
אלוףףףףףףףףף!! אמן המילים!