הפרוטוקולים של זְקָנֵי ציון - 3
בסיעתא דשמיא
"
על החתום:
דִּסְקוּס אָכוּל. אֶרֶךְ רַגְלַיִם. פְרַנְקִינְסוֹן.
אַלְצְהַיְמֵר. מַר קָרַחַת. אֲדוֹן קֶמֶט.
קָטָרַקְט. שַׁסְתּוֹם כָּפוּל. אֲחוּז שָׁבָץ.
ובראשנו, נציג המספרה העליונה במדורנו:
לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי
2.
בית התחנה - משטרת המעצר
דלת השטולצהייזר בעלת ריבועי הזכוכית הבוהקים נפתחה במהירות עד חציה, החלה להיסגר חזרה ואז דחיפה נוספת עד שלושת רבעיה, שוב החלה להיסגר ושוב דחיפה נוספת עד שנתקלה ידיתה המבורזלת המפורזלת בקיר שמעבר וחרצה בו חריץ ארכרך שעוד יעמוד שם לשנים רבות.
כעת צעד פנימה אדם קשיש, גופו נוטה על צדו וכל תנועה מצדו גורמת למראות בהלה מצד סובביו, כאילו תכף וייפול ארצה נפילה שאחריתה מי ישורנה. גוו הכפוף בצורה מגוחכת השמיע פקפוקים וצינתוקים עם כל תזוזה בלתי הגיונית נוספת, והוא פנה לעבר הדלפק שתחם את המבואה הקטנה בעלת ספסל שלושת המקומות הידוע ועציץ שעל אף שהיה עשוי הוא מפלסטיק בלתי מתכלה - נבל.
השוטרת היומנאית התורנית עצרה לרגע ממשחק הקענדי קראשצ'ט והרימה את ראשה לעבר היצור המתקרב. עיניה נפערו בתדהמה משראתה את הבריה המשונה שהידסה לכיוון דלפקה.
- מי אתה אדוני? היא ניסתה לשאול בנחמדות הגבוהה ביותר שהצליחה להפיק.
"אני פְרַנְקִינְסוֹן" ענה לה קול לחששני וכמעט מת מבין כפלי עמוד השדרה המפותלת.
- מה אתה מחפש כאן סבא? שאלה בהתנשאות הילדה שאתמול סיימה בצפר יסודי
"אני אינני סבא, משום יען ולא היו לי נכדים בימי חלדי, קא משמע לן שגם ילדים לא היו לי בימי חלדי, וזאת הוכחה ניצחת שבכלל לא היו לי צאצאים כל שהם בימי חלדי. אני אינני סבא. אני פְרַנְקִינְסוֹן".
- אז מה אתה מחפש כאן אם אין לך צאצאים? לא הבינה השוטרנית שאמש לא הצליחה להכפיל צמד ספרות יסוד בתחביר פשוט כפול משולש או מרובע.
"אני, הנני פְרַנְקִינְסוֹן, ואני הנני מחפש את השוטר שנכנס כאן קודם, אני ראיתי אותו ברחוב,השוטר עם זקן".
- עם זקן? הא, צחי? - צחקקה לעצמה תורנית התחנה שאך אתמולתיים עוד הייתה תורנית חצר בגלגול החבל בהפסקת אחת ורבע. ואז היא עשתה מעשה שלכאורה נראה מוזר בעיני בריות המגדירות את עצמן כמודלים נורמטיביים. היא הצמידה את שתי צדי כפות ידיה בשתי צדי פיה וצרחה לחלל הפתוח שמאחוריה: "צחי! צחצחי! קוראים לך במודיעין"!!!
לקח להנ"ל כמה רגעים ארוכים עד שהוא הועיל להופיע על המרקע. אכן היה לו זקן. שחור, מתולתל, אסוף בגומייה משרדית למעין קוקו צר וארוך המתנפנף לכל הכיוונים על פי מצבי הרוח המשתנים, קבוצות תלתלים סוררות צצו משתי עברי הגומייה ושילחו לצדדים כמעין זרועות ציד אפלות ותאוות בשר.
גבותיו התרוממו בהפתעה משראה את מה שמחכה לו במבואה, הוא נבוך קמעה ועקף בצעדים איטיים אך במעט את עמדת הקבלה. הוא קרב את הזקן והתכופף במעט כששאל: "אתה מחפש אותי?"
בתגובה הרים אליו הקשיש את עיניו וחייך לעברו חיוך ביישני בשפתיים רוטטות וחרבות. הוא לחש משהו שהשוטר צחי לא הצליח לשמוע. השוטר התכופף ונרכן מעל גופו של הזקן, הלה קירב את פיו לאוזנו של הלה והלה קרב את אוזנו לפיו של הלה. אך באותה השנייה נשלפה ידו במהירות מדהימה מתוך קפלי חולצתו כשבין אצבעותיו אחוזה מזמרת בוסתנים בינונית בעלת ידיות אדומות.
המזמרה קרבה אל זקנו ובהינף קטיעה אחת נתלש כל החלק התחתון, עדיין אחוז בגומייה, ריחף באוויר לרגע ואז נחת היישר אל תוך ידו המושטת של 'פְרַנְקִינְסוֹן' שחיש מהרה נבלעה בחזרה בין נבכי כפתורי חולצתו מלאה הצ'פים.
פיו של השוטר נפער בתדהמה, וריד כחול בולט השתרג במרכז מצחו, שפתו התחתונה רטטה בחוסר שליטה ואז זינק על הקשיש שנפל תחתיו ארצה, נמעך תחת כובד משקלו ומפיק מכל חלקי גופו קולות פיצוח מחליאים, רעשי שבירה של עצמות חלולות, צלילי נשיפות חורקניים וטפיפות כפכפי עץ על ריצוף יוקרתי.
מחוץ לבית התחנה, מעבר לכביש הרחב, ישבו צמד משונה על יד שולחן עגול בבית קפה פינתי וצפו פנימה אל המתרחש. משזינק השוטר באוויר והחלו המהלומות ההדדיות הם התרוממו בדאגת מה.
כעת, משעה שעמדו על רגליהם הלכה מוזרותם וניכרה יותר ויותר. 'דִּסְקוּס אָכוּל' נעמד על קצות אצבעות רגליו העקומות שאחת מהן כאילו פנתה לכיוון אחד, ואילו השנייה יצאה כביכול מתוך חברתה וירדה בפס עקום עד לגובה המרפק לערך, משם והילך שינתה כיוון בזווית חדה וחסרת היגיון.
ואילו 'אֶרֶךְ רַגְלַיִם' ניצב כעת על זוג רגליים הנדמות כמקלות דקות וארוכות המשיאות את גופו לגובה יוצא מן הכלל. עיניו צופיות בדאגה למתרחש בתוך בית התחנה.
"נדמה בעיניי ש'פְרַנְקִינְסוֹן' זקוק לעזרתנו".
- אל לנו לעמוד ולהישען ולהיסמך על רגלינו בשעה בה חברינו מוטל כאבן שאין לה יורשין! - החרה החזיק אחריו 'דִּסְקוּס אָכוּל'.
וכבר החלו הצמד לדדות את הכביש המרכזי לכיוון בית התחנה. צפירות רכבים שכמעט ופגעו בהם החלו להישמע בכל נתיב חצייתם, שוטר אדיב שעמד מחוץ לתחנה רץ למרכז הכביש ועצר בגפו את התנועה הסואנת בכדי שיוכלו לעבור בבטחה.
שוטרים בדרגות משתנות החלו להתאסף סביב המהומה בחדר המבוא, לרגע הם לא הבינו מה עושה צחי המשתולל על חלקי גופו הרופס של הקשיש, אך מצד שני גברה תמיהתם בראותם את זקן התלתלים המגומה והמקוקה של צחי אחוז בעקשות חסרת מעצורים בידו של הקשיש המעוך.
מפקד התחנה, יחד עם שתי עוזרותיו ובסיוע של שלשה שוטרים נוספים, אחראי הכליאה, המנקה, ועוד מספר בלתי ידוע של אזרחים ששהו במקום לענייניהם השונים - ניסו לגשת למהומה ולהפריד בין הניצים, כאשר נפתחה דלת התחנה וזוג זקנים נוספים נכנסו.
לגודל תדהמת כולם שלף הקשיש הנמוך מביניהם מטלית אף מבד איכותי ומשובץ מכיסו, סובב את הבד סביב ידו, קמצה לאגרוף והחל להכות בכל הנוכחים אחת ושתיים. זירה מספר שניים נפתחה וכל המי ומי ניסו לגשר ולפשר, לעצור בעד הקשיש המשתולל. מפקד התחנה כמעט והתגבר עליו כשלפתע הקשיש תלש את כובעו - מרכז כבודו ושליטתו בתחנה, חבש את הכובע המעוטר בזריזות לראשו חסר הצורה וברח אתו פנימה אל המסדרון הפנימי.
המפקד החל לשעוט בעקבותיו ואחריהם כל הנוכחים שנטשו את הזוג המתגושש במבואה. הקשיש צלח את המסדרון ופנה ימינה לכיוון המשרדים. הוא כמעט חרץ את גורלו כאשר נכנס לחדר המפקד, חדר שכפי שטוענות שמועות עקשניות, קשה עד כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו נקי ושלם. אך ברגע האחרונה טיפס הקשיש על השולחן, ספר אחד שתיים ושלוש וזינק אל כיסא המנהלים שמחמת התנופה העזה פרץ בטיסה מהירה החוצה כשהקשיש הצווח באושר מנווט אותו.
הכיסא פגע במפקד, השטיח אותו לארץ, והמשיך במסעו דרך שורת האנשים המתרוצצים במסדרון. גופות עפו אל הקירות ומשם לארץ, עציצים שתולי פרחי נוי התפרקו לגורמים, צמד דלתות זכוכית שהפרידו בין אזור המשרדים למתכן הכליאה התנפצו בקול רעש גדול והמטירו גשם של רסיסים על הבודדים שהרהיבו עוז להמשיך ולרדוף אחרי הקשיש המשתולל.
ואז השתרר שקט מוזר. כולם קמו אט אט מן הרצפה ולשלושת הקשישים לא נותר זכר. חוץ מצחי אחד נטול זקן כמובן.
המפקד הכריז על חזל"ש ופנה אל פינת הקפה להירגע מן המהומה. שלשת הקשישים חיכו לו שם. האחד ניפץ כוס זכוכית מלאה בנוזל רותח בפרצופו, השני גילח בעזרת מכונה בעלת שלשה ראשים את זיפי זקנקנו הצמוד, השלישי החזיק תחתיו שקית פתוחה והכיל לתוכה את השערות הנושרות.
ברגע בו הצליח לפקוח את עיניו בחזרה הוא החל לשעוט לכיוון היציאה מן התחנה על מנת ללכוד את שלושת הפושעים. הוא הגיע לחדר המבואה וכמעט פרץ החוצה כאשר איש צעיר ומתוסכל חסם אותו בגופו: "אאאדוני השוטר שלשה סבות (כך במקור) תלשו לי את הזקן"!!!
בשבע בערב הם נפגשו במספרה. 'לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי' הרים מכונת תספורת מזמזמת ובעזרת שיניה הזעירות והמתרוצצות חתך את חוט השני שקשר את הפרוטוקול המגולגל.
הוא פרש אותו למלוא אורכו על רגליו ובעזרת עפרון בלתי מחודד החל לכתוב:
דלת השטולצהייזר בעלת ריבועי הזכוכית הבוהקים נפתחה במהירות עד חציה, החלה להיסגר חזרה ואז דחיפה נוספת עד שלושת רבעיה, שוב החלה להיסגר ושוב דחיפה נוספת עד שנתקלה ידיתה המבורזלת המפורזלת בקיר שמעבר וחרצה בו חריץ ארכרך שעוד יעמוד שם לשנים רבות.
כעת צעד פנימה אדם קשיש, גופו נוטה על צדו וכל תנועה מצדו גורמת למראות בהלה מצד סובביו, כאילו תכף וייפול ארצה נפילה שאחריתה מי ישורנה. גוו הכפוף בצורה מגוחכת השמיע פקפוקים וצינתוקים עם כל תזוזה בלתי הגיונית נוספת, והוא פנה לעבר הדלפק שתחם את המבואה הקטנה בעלת ספסל שלושת המקומות הידוע ועציץ שעל אף שהיה עשוי הוא מפלסטיק בלתי מתכלה - נבל.
השוטרת היומנאית התורנית עצרה לרגע ממשחק הקענדי קראשצ'ט והרימה את ראשה לעבר היצור המתקרב. עיניה נפערו בתדהמה משראתה את הבריה המשונה שהידסה לכיוון דלפקה.
- מי אתה אדוני? היא ניסתה לשאול בנחמדות הגבוהה ביותר שהצליחה להפיק.
"אני פְרַנְקִינְסוֹן" ענה לה קול לחששני וכמעט מת מבין כפלי עמוד השדרה המפותלת.
- מה אתה מחפש כאן סבא? שאלה בהתנשאות הילדה שאתמול סיימה בצפר יסודי
"אני אינני סבא, משום יען ולא היו לי נכדים בימי חלדי, קא משמע לן שגם ילדים לא היו לי בימי חלדי, וזאת הוכחה ניצחת שבכלל לא היו לי צאצאים כל שהם בימי חלדי. אני אינני סבא. אני פְרַנְקִינְסוֹן".
- אז מה אתה מחפש כאן אם אין לך צאצאים? לא הבינה השוטרנית שאמש לא הצליחה להכפיל צמד ספרות יסוד בתחביר פשוט כפול משולש או מרובע.
"אני, הנני פְרַנְקִינְסוֹן, ואני הנני מחפש את השוטר שנכנס כאן קודם, אני ראיתי אותו ברחוב,השוטר עם זקן".
- עם זקן? הא, צחי? - צחקקה לעצמה תורנית התחנה שאך אתמולתיים עוד הייתה תורנית חצר בגלגול החבל בהפסקת אחת ורבע. ואז היא עשתה מעשה שלכאורה נראה מוזר בעיני בריות המגדירות את עצמן כמודלים נורמטיביים. היא הצמידה את שתי צדי כפות ידיה בשתי צדי פיה וצרחה לחלל הפתוח שמאחוריה: "צחי! צחצחי! קוראים לך במודיעין"!!!
לקח להנ"ל כמה רגעים ארוכים עד שהוא הועיל להופיע על המרקע. אכן היה לו זקן. שחור, מתולתל, אסוף בגומייה משרדית למעין קוקו צר וארוך המתנפנף לכל הכיוונים על פי מצבי הרוח המשתנים, קבוצות תלתלים סוררות צצו משתי עברי הגומייה ושילחו לצדדים כמעין זרועות ציד אפלות ותאוות בשר.
גבותיו התרוממו בהפתעה משראה את מה שמחכה לו במבואה, הוא נבוך קמעה ועקף בצעדים איטיים אך במעט את עמדת הקבלה. הוא קרב את הזקן והתכופף במעט כששאל: "אתה מחפש אותי?"
בתגובה הרים אליו הקשיש את עיניו וחייך לעברו חיוך ביישני בשפתיים רוטטות וחרבות. הוא לחש משהו שהשוטר צחי לא הצליח לשמוע. השוטר התכופף ונרכן מעל גופו של הזקן, הלה קירב את פיו לאוזנו של הלה והלה קרב את אוזנו לפיו של הלה. אך באותה השנייה נשלפה ידו במהירות מדהימה מתוך קפלי חולצתו כשבין אצבעותיו אחוזה מזמרת בוסתנים בינונית בעלת ידיות אדומות.
המזמרה קרבה אל זקנו ובהינף קטיעה אחת נתלש כל החלק התחתון, עדיין אחוז בגומייה, ריחף באוויר לרגע ואז נחת היישר אל תוך ידו המושטת של 'פְרַנְקִינְסוֹן' שחיש מהרה נבלעה בחזרה בין נבכי כפתורי חולצתו מלאה הצ'פים.
פיו של השוטר נפער בתדהמה, וריד כחול בולט השתרג במרכז מצחו, שפתו התחתונה רטטה בחוסר שליטה ואז זינק על הקשיש שנפל תחתיו ארצה, נמעך תחת כובד משקלו ומפיק מכל חלקי גופו קולות פיצוח מחליאים, רעשי שבירה של עצמות חלולות, צלילי נשיפות חורקניים וטפיפות כפכפי עץ על ריצוף יוקרתי.
מחוץ לבית התחנה, מעבר לכביש הרחב, ישבו צמד משונה על יד שולחן עגול בבית קפה פינתי וצפו פנימה אל המתרחש. משזינק השוטר באוויר והחלו המהלומות ההדדיות הם התרוממו בדאגת מה.
כעת, משעה שעמדו על רגליהם הלכה מוזרותם וניכרה יותר ויותר. 'דִּסְקוּס אָכוּל' נעמד על קצות אצבעות רגליו העקומות שאחת מהן כאילו פנתה לכיוון אחד, ואילו השנייה יצאה כביכול מתוך חברתה וירדה בפס עקום עד לגובה המרפק לערך, משם והילך שינתה כיוון בזווית חדה וחסרת היגיון.
ואילו 'אֶרֶךְ רַגְלַיִם' ניצב כעת על זוג רגליים הנדמות כמקלות דקות וארוכות המשיאות את גופו לגובה יוצא מן הכלל. עיניו צופיות בדאגה למתרחש בתוך בית התחנה.
"נדמה בעיניי ש'פְרַנְקִינְסוֹן' זקוק לעזרתנו".
- אל לנו לעמוד ולהישען ולהיסמך על רגלינו בשעה בה חברינו מוטל כאבן שאין לה יורשין! - החרה החזיק אחריו 'דִּסְקוּס אָכוּל'.
וכבר החלו הצמד לדדות את הכביש המרכזי לכיוון בית התחנה. צפירות רכבים שכמעט ופגעו בהם החלו להישמע בכל נתיב חצייתם, שוטר אדיב שעמד מחוץ לתחנה רץ למרכז הכביש ועצר בגפו את התנועה הסואנת בכדי שיוכלו לעבור בבטחה.
שוטרים בדרגות משתנות החלו להתאסף סביב המהומה בחדר המבוא, לרגע הם לא הבינו מה עושה צחי המשתולל על חלקי גופו הרופס של הקשיש, אך מצד שני גברה תמיהתם בראותם את זקן התלתלים המגומה והמקוקה של צחי אחוז בעקשות חסרת מעצורים בידו של הקשיש המעוך.
מפקד התחנה, יחד עם שתי עוזרותיו ובסיוע של שלשה שוטרים נוספים, אחראי הכליאה, המנקה, ועוד מספר בלתי ידוע של אזרחים ששהו במקום לענייניהם השונים - ניסו לגשת למהומה ולהפריד בין הניצים, כאשר נפתחה דלת התחנה וזוג זקנים נוספים נכנסו.
לגודל תדהמת כולם שלף הקשיש הנמוך מביניהם מטלית אף מבד איכותי ומשובץ מכיסו, סובב את הבד סביב ידו, קמצה לאגרוף והחל להכות בכל הנוכחים אחת ושתיים. זירה מספר שניים נפתחה וכל המי ומי ניסו לגשר ולפשר, לעצור בעד הקשיש המשתולל. מפקד התחנה כמעט והתגבר עליו כשלפתע הקשיש תלש את כובעו - מרכז כבודו ושליטתו בתחנה, חבש את הכובע המעוטר בזריזות לראשו חסר הצורה וברח אתו פנימה אל המסדרון הפנימי.
המפקד החל לשעוט בעקבותיו ואחריהם כל הנוכחים שנטשו את הזוג המתגושש במבואה. הקשיש צלח את המסדרון ופנה ימינה לכיוון המשרדים. הוא כמעט חרץ את גורלו כאשר נכנס לחדר המפקד, חדר שכפי שטוענות שמועות עקשניות, קשה עד כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו נקי ושלם. אך ברגע האחרונה טיפס הקשיש על השולחן, ספר אחד שתיים ושלוש וזינק אל כיסא המנהלים שמחמת התנופה העזה פרץ בטיסה מהירה החוצה כשהקשיש הצווח באושר מנווט אותו.
הכיסא פגע במפקד, השטיח אותו לארץ, והמשיך במסעו דרך שורת האנשים המתרוצצים במסדרון. גופות עפו אל הקירות ומשם לארץ, עציצים שתולי פרחי נוי התפרקו לגורמים, צמד דלתות זכוכית שהפרידו בין אזור המשרדים למתכן הכליאה התנפצו בקול רעש גדול והמטירו גשם של רסיסים על הבודדים שהרהיבו עוז להמשיך ולרדוף אחרי הקשיש המשתולל.
ואז השתרר שקט מוזר. כולם קמו אט אט מן הרצפה ולשלושת הקשישים לא נותר זכר. חוץ מצחי אחד נטול זקן כמובן.
המפקד הכריז על חזל"ש ופנה אל פינת הקפה להירגע מן המהומה. שלשת הקשישים חיכו לו שם. האחד ניפץ כוס זכוכית מלאה בנוזל רותח בפרצופו, השני גילח בעזרת מכונה בעלת שלשה ראשים את זיפי זקנקנו הצמוד, השלישי החזיק תחתיו שקית פתוחה והכיל לתוכה את השערות הנושרות.
ברגע בו הצליח לפקוח את עיניו בחזרה הוא החל לשעוט לכיוון היציאה מן התחנה על מנת ללכוד את שלושת הפושעים. הוא הגיע לחדר המבואה וכמעט פרץ החוצה כאשר איש צעיר ומתוסכל חסם אותו בגופו: "אאאדוני השוטר שלשה סבות (כך במקור) תלשו לי את הזקן"!!!
בשבע בערב הם נפגשו במספרה. 'לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי' הרים מכונת תספורת מזמזמת ובעזרת שיניה הזעירות והמתרוצצות חתך את חוט השני שקשר את הפרוטוקול המגולגל.
הוא פרש אותו למלוא אורכו על רגליו ובעזרת עפרון בלתי מחודד החל לכתוב:
"
פרוטוקול שלישי
"
אנו, עשרת נבחרי כח כל הכוחות, מגישים בזאת את המנחה השנייה אל המספרה העליונה, זקן שחור ומתולתל ועמו שביבי שאריות מזקן קצוץ, חד ומאפיר, פרי חכתם של ישישנו: 'פְרַנְקִינְסוֹן' 'דִּסְקוּס אָכוּל' ו'אֶרֶךְ רַגְלַיִם'.על החתום:
דִּסְקוּס אָכוּל. אֶרֶךְ רַגְלַיִם. פְרַנְקִינְסוֹן.
אַלְצְהַיְמֵר. מַר קָרַחַת. אֲדוֹן קֶמֶט.
קָטָרַקְט. שַׁסְתּוֹם כָּפוּל. אֲחוּז שָׁבָץ.
ובראשנו, נציג המספרה העליונה במדורנו:
לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי
כל חברי הקבוצה קמו לצאת כש'אֶרֶךְ רַגְלַיִם' תלש כובע שוטר מראשו של 'דִּסְקוּס אָכוּל'.
"כבר סיכמנו שהכובע הולך אלי".
- חיי נפשי, החזיר לו 'דִּסְקוּס אָכוּל' והלא במפורש הוחלט שהמחרים הוא המקבל.
האחרים הבליעו חצי חיוך ויצאו מן המספרה.
"כבר סיכמנו שהכובע הולך אלי".
- חיי נפשי, החזיר לו 'דִּסְקוּס אָכוּל' והלא במפורש הוחלט שהמחרים הוא המקבל.
האחרים הבליעו חצי חיוך ויצאו מן המספרה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה