הפרוטוקולים של זְקָנֵי ציון - 4
בסיעתא דשמיא
2.
"צִיּוֹן הַסַּפָּר"
שש אחת חמש לשלש חמישים וארבע, האם שומע.
- שלש חמישים וארבע לשש אחת חמש, שומע.
האם יש לך תצפית נקייה, עבור.
- שלש חמישים וארבע מדווח: זכוכית מלוכלכת, זכוכית מלוכלכת.
לאיזו סיסמה הוא מתכוון כשהוא אומר זכוכיות מלוכלכות? והלא סיכמנו במפורש שהסיסמה היחידה המורה על פריצת המבצע הזה תהייה: "זְקַן הַזָּקֵן", הוא המציא לו סיסמה חדשה?
שלש חמישים וארבע, הסבר את דבריך, עבור.
- שאלת האם יש לי תצפית נקייה...
נו.
- אז תשובה: לא, יש שם זכוכית מלוכלת.
תהייה בריא.
- סיכמנו שלא מדברים בקשר שום מילה שאינה קשורה למבצע.
סתום!
- מכריז על דממת אלחוט.
מפקד התחנה התרומם ממקום מושבו בחפ"ק המאובזר, הוא קמץ את שתי ידיו לאגרופים ומחץ את השולחן במכה הגונה. "הדפקט הזה ניתק את מערכת הקשר, עכשיו הוא שוב ינהל את כל המבצע לבד ובסוף גם יקבל את כל הכבוד לבד".
- אז תצא אתה לשם ותתפוס פיקוד - ניסתה להציע שוטרת צעירה וחסרת מעוף.
המפקד התעצבן והחל לשאוג: "כבר אמרתי מיליון פעם. אני! לא! עוזב! את המשרד שלי! עד שייצמחו לי השערות בחזרה!!!".
- אבל כבר שבועיים שאתה כלוא כאן והילדים שלך לא ראו אבא בבית, אולי הגיע הזמן להפסיק עם זה - ניסתה לדבר על לבו, רוזה, השוטרת הכי מבוגרת בתחנה ואולי גם בכל משטרת ישראל.
בתגובה להצעתה התעופף עציץ שולחני לעבר זגוגית החלון וניפץ אותה לרסיסים.
עשר דקות לאחר מכן הופיע ג'יפו של המפקד מול המספרה. לא עניינו אותו כל אותם עשרות השוטרים הפזורים סביב במעטה אזרחי, מוסתרים מאחורי גדרות, בתוך סבכי קקטוסים, מעבר לפחי אשפתות, בתחנות אוטובוסים, על גגות שבורי רעפים, בתוך רכבים חונים, אחד מהם אפילו בתוך עגלת תינוקות.
שנייה אחת לפני שראש הצוות נתן את אות ההסתערות על המספרה, הופיע הג'יפ הלבן ונע חזיתית לכיוון דלתות המספרה. המפקד המגולח והעצבני נטל את המקרופון הניידתי בידו ושאג לתוכו: "כאן תנ"צ אורן נאורי מפקד תחנת המשטרה האזורי חבל עדולם, אני קורא לכל המתבצרים בתוככי המספרה להניף את ידיהם מעל לראשיהם ולצאת תכף ומיד מן המספרה אחד אחד בשורה עורפית, ולא אני נכנס עם הג'יפ החמוד שלי היישר אל תוך המספרה המזורגגת שלכם, זוהי קריאה אחרונה בטרם ייעשו מעשים"!
דממה.
הג'יפ צווח בשאגת מנוע והסתער קדימה אל עבר הדלתות. גדר הברזל התוחמת את המדרכה התסערה על הג'יפ הדוהר, קרעה לו את זוג הצמיגים הקדמיים וחרצה לו את כל המרכב התחתון. הג'יפ נותר תקוע באוויר כשכל חלקו הקדמי נוטה לעבר השמים, מוחק על ידי הגדר שהתעלתה מעל עצמה.
עוד מנסה המפקד להעריך את המצב החדש שהתרחש פתע, זינקו ממקום מחבואם עשרות שוטרים מכל הכיוונים והסתערו לעבר המספרה. שוטר גברתן במיוחד ניפץ את זכוכית הדלת ופרץ פנימה בעד הדלת שנמעכה ונעקרה מציריה. לפחות עשרה כמוהו נדחקו בעד המעבר הצר והתפרסו במבנה מקסים, אקדחים שלופים, פרצופים רציניים עד זועמים. מולם, על הרצפה, מביט בהם בעיניים מפוחדות, יישב גבר צעיר, בקושי בן עשרים וארבע.
"איפה ציון הספר וחבורת הטרוריסטים שלו"? - הרעים עליו הענק שבמרכז.
- אאאאתם מתמתכוונים לציון הספר ממול? - הוא הצביע באצבע רועדת אל הרחוב.
כל העשירייה הלוחמת הסתובבה והביטה אחורה. מבעד לדלת הפרוצה, מעבר לכביש הרחב, מאחורי הרחוב הסואן, על הבניין ממול, חייך אליהם שלט פח ועליו אותיות אדומות חצי מחוקות: "צִיּוֹן הַסַּפָּר".
- "ששששם זה ציון הספר המקורי, כאן זה רק החיקוי".
ובתוך המספרה שממול ישבו עשרה קשישים בחושך מוחלט וגיחכו לעצמם בהנאה. 'אַלְצְהַיְמֵר' שלף מכיסו זקן בלתי מסורק, מרוח בצבעי הסוואה והגישו ל' לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי'.
"בשם כח הכוחות, מה פשר הצבע המרוח הזה?" - התעצבן לורד.
- זה של השוטר הסמוי שהסתתר בתוך עגלת התנוקות, מישהו כנראה התלהב שם יותר מידי מצבעי ההסוואה.
הפרוטוקול נשלף ממקום בלתי ידוע, נפרש לכל אורכו, 'אַלְצְהַיְמֵר' השכיב במרכזו את חופן השערות הארוכות ואז ריווח ופיזר אותם על פני כל הפרוטוקול. לורד נטל פינצטה זהובה והחל לסדר את השערות בצורת אותיות.
"פרוטוקול רביעי"
אנו, עשרת נבחרי כח כל הכוחות,
מגישים בזאת את המנחה השלישית אל המספרה העליונה,
זקן אפרפר ומרוח בצבעי הסוואה,
פרי חכתו של ישיש הישישים: 'אַלְצְהַיְמֵר'.
על החתום:
דִּסְקוּס אָכוּל. אֶרֶךְ רַגְלַיִם. פְרַנְקִינְסוֹן.
אַלְצְהַיְמֵר. מַר קָרַחַת. אֲדוֹן קֶמֶט.
קָטָרַקְט. שַׁסְתּוֹם כָּפוּל. אֲחוּז שָׁבָץ.
ובראשנו, נציג המספרה העליונה במדורנו:
לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי
לורד פתח עבורם את הדלת האחורית הפונה אל תוך חדר מדרגות זנוח בקצה סמטה צרה וחסרת חיים וכל העשירייה פנתה לצאת.
"שבוע הבא גם תכינו לנו כזה סרט מעניין עם אורות כחולים וצ'אקאלאקות ושוטרים עם אקדחים" - אמר 'פְרַנְקִינְסוֹן' בעודו עומד ביציאה מן הסמטה ופנה אל הכיוון הלא נכון.
כולם חייכו לעצמם.
שש אחת חמש לשלש חמישים וארבע, האם שומע.
- שלש חמישים וארבע לשש אחת חמש, שומע.
האם יש לך תצפית נקייה, עבור.
- שלש חמישים וארבע מדווח: זכוכית מלוכלכת, זכוכית מלוכלכת.
לאיזו סיסמה הוא מתכוון כשהוא אומר זכוכיות מלוכלכות? והלא סיכמנו במפורש שהסיסמה היחידה המורה על פריצת המבצע הזה תהייה: "זְקַן הַזָּקֵן", הוא המציא לו סיסמה חדשה?
שלש חמישים וארבע, הסבר את דבריך, עבור.
- שאלת האם יש לי תצפית נקייה...
נו.
- אז תשובה: לא, יש שם זכוכית מלוכלת.
תהייה בריא.
- סיכמנו שלא מדברים בקשר שום מילה שאינה קשורה למבצע.
סתום!
- מכריז על דממת אלחוט.
מפקד התחנה התרומם ממקום מושבו בחפ"ק המאובזר, הוא קמץ את שתי ידיו לאגרופים ומחץ את השולחן במכה הגונה. "הדפקט הזה ניתק את מערכת הקשר, עכשיו הוא שוב ינהל את כל המבצע לבד ובסוף גם יקבל את כל הכבוד לבד".
- אז תצא אתה לשם ותתפוס פיקוד - ניסתה להציע שוטרת צעירה וחסרת מעוף.
המפקד התעצבן והחל לשאוג: "כבר אמרתי מיליון פעם. אני! לא! עוזב! את המשרד שלי! עד שייצמחו לי השערות בחזרה!!!".
- אבל כבר שבועיים שאתה כלוא כאן והילדים שלך לא ראו אבא בבית, אולי הגיע הזמן להפסיק עם זה - ניסתה לדבר על לבו, רוזה, השוטרת הכי מבוגרת בתחנה ואולי גם בכל משטרת ישראל.
בתגובה להצעתה התעופף עציץ שולחני לעבר זגוגית החלון וניפץ אותה לרסיסים.
עשר דקות לאחר מכן הופיע ג'יפו של המפקד מול המספרה. לא עניינו אותו כל אותם עשרות השוטרים הפזורים סביב במעטה אזרחי, מוסתרים מאחורי גדרות, בתוך סבכי קקטוסים, מעבר לפחי אשפתות, בתחנות אוטובוסים, על גגות שבורי רעפים, בתוך רכבים חונים, אחד מהם אפילו בתוך עגלת תינוקות.
שנייה אחת לפני שראש הצוות נתן את אות ההסתערות על המספרה, הופיע הג'יפ הלבן ונע חזיתית לכיוון דלתות המספרה. המפקד המגולח והעצבני נטל את המקרופון הניידתי בידו ושאג לתוכו: "כאן תנ"צ אורן נאורי מפקד תחנת המשטרה האזורי חבל עדולם, אני קורא לכל המתבצרים בתוככי המספרה להניף את ידיהם מעל לראשיהם ולצאת תכף ומיד מן המספרה אחד אחד בשורה עורפית, ולא אני נכנס עם הג'יפ החמוד שלי היישר אל תוך המספרה המזורגגת שלכם, זוהי קריאה אחרונה בטרם ייעשו מעשים"!
דממה.
הג'יפ צווח בשאגת מנוע והסתער קדימה אל עבר הדלתות. גדר הברזל התוחמת את המדרכה התסערה על הג'יפ הדוהר, קרעה לו את זוג הצמיגים הקדמיים וחרצה לו את כל המרכב התחתון. הג'יפ נותר תקוע באוויר כשכל חלקו הקדמי נוטה לעבר השמים, מוחק על ידי הגדר שהתעלתה מעל עצמה.
עוד מנסה המפקד להעריך את המצב החדש שהתרחש פתע, זינקו ממקום מחבואם עשרות שוטרים מכל הכיוונים והסתערו לעבר המספרה. שוטר גברתן במיוחד ניפץ את זכוכית הדלת ופרץ פנימה בעד הדלת שנמעכה ונעקרה מציריה. לפחות עשרה כמוהו נדחקו בעד המעבר הצר והתפרסו במבנה מקסים, אקדחים שלופים, פרצופים רציניים עד זועמים. מולם, על הרצפה, מביט בהם בעיניים מפוחדות, יישב גבר צעיר, בקושי בן עשרים וארבע.
"איפה ציון הספר וחבורת הטרוריסטים שלו"? - הרעים עליו הענק שבמרכז.
- אאאאתם מתמתכוונים לציון הספר ממול? - הוא הצביע באצבע רועדת אל הרחוב.
כל העשירייה הלוחמת הסתובבה והביטה אחורה. מבעד לדלת הפרוצה, מעבר לכביש הרחב, מאחורי הרחוב הסואן, על הבניין ממול, חייך אליהם שלט פח ועליו אותיות אדומות חצי מחוקות: "צִיּוֹן הַסַּפָּר".
- "ששששם זה ציון הספר המקורי, כאן זה רק החיקוי".
ובתוך המספרה שממול ישבו עשרה קשישים בחושך מוחלט וגיחכו לעצמם בהנאה. 'אַלְצְהַיְמֵר' שלף מכיסו זקן בלתי מסורק, מרוח בצבעי הסוואה והגישו ל' לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי'.
"בשם כח הכוחות, מה פשר הצבע המרוח הזה?" - התעצבן לורד.
- זה של השוטר הסמוי שהסתתר בתוך עגלת התנוקות, מישהו כנראה התלהב שם יותר מידי מצבעי ההסוואה.
הפרוטוקול נשלף ממקום בלתי ידוע, נפרש לכל אורכו, 'אַלְצְהַיְמֵר' השכיב במרכזו את חופן השערות הארוכות ואז ריווח ופיזר אותם על פני כל הפרוטוקול. לורד נטל פינצטה זהובה והחל לסדר את השערות בצורת אותיות.
"פרוטוקול רביעי"
אנו, עשרת נבחרי כח כל הכוחות,
מגישים בזאת את המנחה השלישית אל המספרה העליונה,
זקן אפרפר ומרוח בצבעי הסוואה,
פרי חכתו של ישיש הישישים: 'אַלְצְהַיְמֵר'.
על החתום:
דִּסְקוּס אָכוּל. אֶרֶךְ רַגְלַיִם. פְרַנְקִינְסוֹן.
אַלְצְהַיְמֵר. מַר קָרַחַת. אֲדוֹן קֶמֶט.
קָטָרַקְט. שַׁסְתּוֹם כָּפוּל. אֲחוּז שָׁבָץ.
ובראשנו, נציג המספרה העליונה במדורנו:
לוֹרְד קַאלַאבָאסָה ג'וֹרְג' דַּאבֶּליוּ צִיּוֹן קִיסִינְגֶ'ר רוּבִּינְשְׁטַיְן הֶנְרִי אַיְבִּיקוֹס הַשְּׁמִינִי
לורד פתח עבורם את הדלת האחורית הפונה אל תוך חדר מדרגות זנוח בקצה סמטה צרה וחסרת חיים וכל העשירייה פנתה לצאת.
"שבוע הבא גם תכינו לנו כזה סרט מעניין עם אורות כחולים וצ'אקאלאקות ושוטרים עם אקדחים" - אמר 'פְרַנְקִינְסוֹן' בעודו עומד ביציאה מן הסמטה ופנה אל הכיוון הלא נכון.
כולם חייכו לעצמם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה