עדיף חבר כלב
דינגדונג פעמון זהוב ועייפני, צרצר בשלישית אל חלל האוויר הדחוס ענני עשן סיגריות זולות, לצד אי אלו תימרות סגלגלות של סיגרים יוקרתיים. בקיצור, פסיכופתים מכל הסוגים הצטופפו עוד אל המרכז והכל עצרו נשימתם.
כעת זה מתחיל ובין רגע יחלו להתרוצץ במוחות העשנים, כאחוזי תזזית, תקוות חייתיות ודמיונות צבעוניים של מדדים כלכליים ההולכים וצוברים גובה ונפח משנייה לשנייה. לצד רגעי עצירות נשימות מתוחות, טפיחות עצבניות על גולגולות חלולות, פליטת מיני קללות לצד מלמולים חסרי פשר וסתם גסויות חולניות.
ומכאן זה עלול להיגמר תוך שניות ספורות של שאגות מרעידות, יללות נואשות, רעשי שסיעה מחליאים, אנקות גסיסה חלושות ומכת מחץ עוצמתית שלאחריה דממה של חלחלה, שתחליף מקומה למחיאות כפיים נרגשות לצד קריאות זעם מתוסכלות - מחד. ומאידך כבר היו מקרים בהם זה נמשך על פני דקות ארוכות של אבק איתנים, כצמד רוחות רפאים, מדלגים בסיבובים, מחפשים נקודות תורפה ומכים באכזריות בבטן הרכה, שורטים , חורצים, שוברים, מכסחים, ומרסקים את היריב תוך פרפורי גסיסה אכזריים ואיטיים להחריד.
ובמרכז, לכודים בתוך סבכת הברזל העגולה, עדיין רובצים על ארבע, אחד מול השני.
זְאֵב מרים את עיניו אט אט וממקד את מבטו באלו שמולו. נימי דם רצחניים משתרגים בפינותיהן והן נראים כחורשים נגדו כל רוע שבעולמות רעים ומנוכרים. הוא יודע, בדיוק כמו שההוא יודע, שרק מוות של האחד, יבטיח את חייו של האחר. ולא חסר לו, לזאב, להיות זה שיסיים את חייו כאן, היום, על המגרש. הוא כבר עבר מספיק זירות, קטף אינספור ניצחונות שלימדוהו על בשרו, שמפעם לפעם זה רק הולך ונהייה קשה יותר. היריבים שהוצבו מולו, היו מן השורה הראשונה של האכזריות האינסופית והאנשים שהימרו עליהם את כספם, אינם טיפשים יותר מאלו ששמו עליו את כספם.
כָּלֵב מחדד את אוזניו עד לקצה גבול היכולת ומדמה לשמוע קצהו של גרגור תאוותני מזאב הרובץ מולו בתנוחת טרום תקיפה חסרת מעצורים. פניו אל פניו, גבו אל שער המתכת דרכו הוכנסו פנימה בעל כורחם אך לפני כשלושים שניות ארוכות ומאיימות. פעמים שחשב פשוט לבצע אחורה פנה ולברוח כל עוד רוחו בו, אך צרור מבטי המהמרים 'שלו' סיפרו לו בלא קול שבחוץ יהיה עבורו יותר מסוכן. כאן הוא אחד כנגד אחד, שם הם כולם יהיו נגדו.
הצלקות המכוערות שעיטרו את גבו של זאב הוסיפו להכאיב לו ולפי הרגשתו הם אף חזרו לדמם. זה תמיד קורה לו בעתות לחץ ומצוקה. משום מה האנשים שבחוץ דווקא האמינו שזה סימן לגודל טירופו ותאוותו לשסע את היריב לגזרי גזרים, אך הוא ידע את האמת. בתוך תוכו הוא פשוט מפחד. מפחד מן המוות האכזר, רוצה לחיות. פחד שגרם לו בסבבים הקודמים לאזור חלציו ולגבור על יריביו, להביסם רק כדי שלא יוכלו המה להביסו, ולזכות בכמה ימים נוספים של חיים. עד שיבוא הטורניר הבא עליו לרעה.
הרצפה השחורה שעדיין ניכרו בה סימני היאבקויות קודמות, גרדת ציפורניים, שאריות פרווה שסועות, דם קרוש, ריח נבלות שנסחבו החוצה רק על מנת לפנות מקום לבאים בתור. כל אלו בלבלו את מוחו של כלב והוציאו ממנו כל טיפת רצון הכי קטנה, לשוב ולהשתתף במשחק ההישרדות הארור הלזה. מצדו הוא היה נכנע ופשוט מסיים את כל הסבל כבר במכה הראשונה, במקום להילחם על חייו, להיפצע עד זוב דם, ובמקרה הגרוע יותר, לנצח ולזכות להיות מובל שוב בחזרה אל כלוב הפלדה האפרורי שיסגור בעדו אורו של עולם עד להופעתו בשטח של יריב ראוי לשמו.
גמרנו. הוא הולך להיכנע ושיסלחו לו כל משפחות הזאבים על החרפה שהוא מטיל בבני מינם. בסליחת בעליו אינו חפץ כלל.
לא עוד. הוא שבע קרבות. בעוד שניות מספר, הוא, כלב, פשוט יצעד קדימה וישתרע ארצה אל מול זאב. פשוט יאפשר לו לקרעו לגזרים.
שניות הדממה מתארכות מעבר למצופה והוא מרים את מבטו. זה רק נדמה לו שזאב קורץ אליו?! מה אכפת לו? הוא בין כך הולך למות. מה כבר יקרה אם יקרוץ לו בחזרה?!
זאב מסיט עיניו ומושך באפו בתנועה כמעט בלתי מורגשת לצד ימין.
כלב מביט ימינה בסקרנות.
חיבור רופף בין קורות המתכת.
גאון! איך הוא שם לב לזה? עיניים של זאב יש לו!
זאב נושם אחת.
כלב שתיים.
ושניהם מזנקים מרבצם, מסתערים קדימה אל ועל החיבור הרופף, משסעים אותו באחת, נדחקים החוצה בין הקורות, מניסים בסדרת יללות ונביחות מטילות אימה את ההמון הנדהם ופורצים דרך החוצה ברגליים קלות. החוצה אל עולם של חופש ודרור, אל עולם בו השמש זורחת עם שחר ושוקעת לעת ערב, עולם בו הפרחים פורחים, הנחלים זורמים, וזמרת ציפורים נישאת מעבר לכל סבך אילנות, אל עולם יפה יותר.
"וכך הגיע לעולמנו הקטן ה'כלב זאב'!" - סיים הסב הנרגש את סיפורו עתיק היומין ושלח את ידו לליטוף אוהב אל פרוותו המבהיקה של ג'וניור - כלב הזאב המשפחתי.
איייי! - הוא משך את ידו בחדות והביט בתרעומת אל הכלב שנגס בקצה אצבעותיו.
כעת זה מתחיל ובין רגע יחלו להתרוצץ במוחות העשנים, כאחוזי תזזית, תקוות חייתיות ודמיונות צבעוניים של מדדים כלכליים ההולכים וצוברים גובה ונפח משנייה לשנייה. לצד רגעי עצירות נשימות מתוחות, טפיחות עצבניות על גולגולות חלולות, פליטת מיני קללות לצד מלמולים חסרי פשר וסתם גסויות חולניות.
ומכאן זה עלול להיגמר תוך שניות ספורות של שאגות מרעידות, יללות נואשות, רעשי שסיעה מחליאים, אנקות גסיסה חלושות ומכת מחץ עוצמתית שלאחריה דממה של חלחלה, שתחליף מקומה למחיאות כפיים נרגשות לצד קריאות זעם מתוסכלות - מחד. ומאידך כבר היו מקרים בהם זה נמשך על פני דקות ארוכות של אבק איתנים, כצמד רוחות רפאים, מדלגים בסיבובים, מחפשים נקודות תורפה ומכים באכזריות בבטן הרכה, שורטים , חורצים, שוברים, מכסחים, ומרסקים את היריב תוך פרפורי גסיסה אכזריים ואיטיים להחריד.
ובמרכז, לכודים בתוך סבכת הברזל העגולה, עדיין רובצים על ארבע, אחד מול השני.
זְאֵב מרים את עיניו אט אט וממקד את מבטו באלו שמולו. נימי דם רצחניים משתרגים בפינותיהן והן נראים כחורשים נגדו כל רוע שבעולמות רעים ומנוכרים. הוא יודע, בדיוק כמו שההוא יודע, שרק מוות של האחד, יבטיח את חייו של האחר. ולא חסר לו, לזאב, להיות זה שיסיים את חייו כאן, היום, על המגרש. הוא כבר עבר מספיק זירות, קטף אינספור ניצחונות שלימדוהו על בשרו, שמפעם לפעם זה רק הולך ונהייה קשה יותר. היריבים שהוצבו מולו, היו מן השורה הראשונה של האכזריות האינסופית והאנשים שהימרו עליהם את כספם, אינם טיפשים יותר מאלו ששמו עליו את כספם.
כָּלֵב מחדד את אוזניו עד לקצה גבול היכולת ומדמה לשמוע קצהו של גרגור תאוותני מזאב הרובץ מולו בתנוחת טרום תקיפה חסרת מעצורים. פניו אל פניו, גבו אל שער המתכת דרכו הוכנסו פנימה בעל כורחם אך לפני כשלושים שניות ארוכות ומאיימות. פעמים שחשב פשוט לבצע אחורה פנה ולברוח כל עוד רוחו בו, אך צרור מבטי המהמרים 'שלו' סיפרו לו בלא קול שבחוץ יהיה עבורו יותר מסוכן. כאן הוא אחד כנגד אחד, שם הם כולם יהיו נגדו.
הצלקות המכוערות שעיטרו את גבו של זאב הוסיפו להכאיב לו ולפי הרגשתו הם אף חזרו לדמם. זה תמיד קורה לו בעתות לחץ ומצוקה. משום מה האנשים שבחוץ דווקא האמינו שזה סימן לגודל טירופו ותאוותו לשסע את היריב לגזרי גזרים, אך הוא ידע את האמת. בתוך תוכו הוא פשוט מפחד. מפחד מן המוות האכזר, רוצה לחיות. פחד שגרם לו בסבבים הקודמים לאזור חלציו ולגבור על יריביו, להביסם רק כדי שלא יוכלו המה להביסו, ולזכות בכמה ימים נוספים של חיים. עד שיבוא הטורניר הבא עליו לרעה.
הרצפה השחורה שעדיין ניכרו בה סימני היאבקויות קודמות, גרדת ציפורניים, שאריות פרווה שסועות, דם קרוש, ריח נבלות שנסחבו החוצה רק על מנת לפנות מקום לבאים בתור. כל אלו בלבלו את מוחו של כלב והוציאו ממנו כל טיפת רצון הכי קטנה, לשוב ולהשתתף במשחק ההישרדות הארור הלזה. מצדו הוא היה נכנע ופשוט מסיים את כל הסבל כבר במכה הראשונה, במקום להילחם על חייו, להיפצע עד זוב דם, ובמקרה הגרוע יותר, לנצח ולזכות להיות מובל שוב בחזרה אל כלוב הפלדה האפרורי שיסגור בעדו אורו של עולם עד להופעתו בשטח של יריב ראוי לשמו.
גמרנו. הוא הולך להיכנע ושיסלחו לו כל משפחות הזאבים על החרפה שהוא מטיל בבני מינם. בסליחת בעליו אינו חפץ כלל.
לא עוד. הוא שבע קרבות. בעוד שניות מספר, הוא, כלב, פשוט יצעד קדימה וישתרע ארצה אל מול זאב. פשוט יאפשר לו לקרעו לגזרים.
שניות הדממה מתארכות מעבר למצופה והוא מרים את מבטו. זה רק נדמה לו שזאב קורץ אליו?! מה אכפת לו? הוא בין כך הולך למות. מה כבר יקרה אם יקרוץ לו בחזרה?!
זאב מסיט עיניו ומושך באפו בתנועה כמעט בלתי מורגשת לצד ימין.
כלב מביט ימינה בסקרנות.
חיבור רופף בין קורות המתכת.
גאון! איך הוא שם לב לזה? עיניים של זאב יש לו!
זאב נושם אחת.
כלב שתיים.
ושניהם מזנקים מרבצם, מסתערים קדימה אל ועל החיבור הרופף, משסעים אותו באחת, נדחקים החוצה בין הקורות, מניסים בסדרת יללות ונביחות מטילות אימה את ההמון הנדהם ופורצים דרך החוצה ברגליים קלות. החוצה אל עולם של חופש ודרור, אל עולם בו השמש זורחת עם שחר ושוקעת לעת ערב, עולם בו הפרחים פורחים, הנחלים זורמים, וזמרת ציפורים נישאת מעבר לכל סבך אילנות, אל עולם יפה יותר.
"וכך הגיע לעולמנו הקטן ה'כלב זאב'!" - סיים הסב הנרגש את סיפורו עתיק היומין ושלח את ידו לליטוף אוהב אל פרוותו המבהיקה של ג'וניור - כלב הזאב המשפחתי.
איייי! - הוא משך את ידו בחדות והביט בתרעומת אל הכלב שנגס בקצה אצבעותיו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה